לעיתים אנחנו כה מכווננים למה שיש לעולם להציע לנו עד כי אנו שוכחים שגם לנו הייתה - ועדיין ישנה - תעשיית רכב מקומית. בערך. פעם ניסינו להיות גדולים; זה לקח שנים, ולבסוף הבנו שאיננו יכולים לשחק במגרש של הגדולים. עם זאת, במדינה בעלת אוריינטציה צבאית כמו שלנו, בעלת שפע רב של שבילים ודרכים שהם גן עדן לחובבי שטח, הבינו יזם אחד וכמה גורמים פרטיים אחרים שבייצור רכבי שטח כאלו ואחרים אנו דווקא יכולים להיות לא רעים. טוב, בערך…

תע"ר – עפים בסופה

סופה 2

שרד בקושי. מזה שנים רבות תלוי תע"ר בחסדי צה"ל, לו הוא מספק לו כמעט בלעדית את רכב השטח הנודע, סופה2, שמבוסס על הרנגלר של ג'יפ. למעלה יותר מ-5,000 סופות התגלגלו מפסי הייצור של תע"ר עד היום, אבל בעבר הגיעו משם כלי רכב רבים נוספים– משהו כמו 80 אלף עד היום. בין כלי הרכב היו לא מעט כלים אזרחיים, ובהם מספר כמה רבי- מכר, כמו פורד אסקורט, – המכונית הנמכרת בישראל בראשית שנות השבעים, וכמו פורד טרנזיט.

תום קאר – פשוט וגאוני
האם ישראל מייצאת כלי רכב? הצצה אל מפעל תומקאר מגלה שכן. כל מי שמכיר את יורם זרחי, אבי התומקאר, מסכים שמדובר בגאון. כל הזוויות, החומרים, הצורות והמשקלים רצים אצלו בראש, והוא יודע להפוך לעשות את מכל הנתונים האלה את לאחד מכלי הרכב המעניינים בעולם, והוא משלנו.

תום קאר, תעשיית הרכב הישראלית בשיאה

התומקאר הישראלי קטן וקל, אבל חזק וקשוח; הוא יכול להשתחל לכל קפל קרקע, אבל יביא את בעליו הביתה בביטחון; הוא מתוחכם בשטח, אבל פשוט ואמין בכביש, בין היתר בזכות השימוש ביחידות כוח מוכחות ובזכות המחסור המופגן באביזרי נוחות ושכלולים.

בארצות הברית, בקנדה, בספרד ובאוסטרליה כבר מכירים את הכלי הישראלי; ואצלנו, למרות האווירה החקלאית, הוא מוכר בעיקר בחוצות הרצליה -פיתוח וכפר שמריהו.

עידו כהן – אשף המפלצות
בשעות העבודה, אל הסדנה של עידו כהן בפרדס חנה נכנסים ג'יפים מהוגנים ויוצאות מפלצות מופרעות. בשעות הפנאי הוא מפרק מיצובישי פג'רואים לגורמים ומתקין אותם מחדש כמרכבות אלים, ואלה שמביאות אותו להישגים במירוצי ראלי ברחבי העולם. עם כל הידע והניסיון האלה החליט אשף השיפורים להתקדם שלב: לפתח כלי רכב משלו.

הגרזן של עידו כהן

התוצאה עונה לשם המחייב "גרזן" (AXE) קשה לתאר את רכב השטח אחרת מאשר "ההאמר הישראלי" וכמו ההאמווי ההוא, גם הגרזן מיועד למטרות צבאיות, בעיקר. לא רק זו בלבד שהגרזן יודע לבצע משימות צבאיות בשטח, אלא שיחידות מובחרות ליוו מקרוב את הפיתוח.

הגרזן הישראלי יכול להגיע בכל תצורה שצריך – סגורה, פתוחה, קצרה, ארוכה או ממוגנת. האם יגיע הגרזן יגיע לייצור להמונים? תלוי בהחלטה של צה"ל ובהחלטות של שאר המתעניינים ברחבי העולם. ויש כאלו.

סוסיתא – אגדה בנגב
טוב, זה לא קרה בזמן האחרון, אבל היינו חייבים: אבל גדול שורר בקרב גמלי ישראל מאז הופסקה אספקת הסוסיתות ממפעלי אוטוקרס של יצחק שובינסקי לפני כשלושים שנה. הסיבה: הסוסיתא עטוית הפיברגלס הייתה, על פי האגדה, מזון משובח לגמלי הנגב, כשהייתה נתקעת בצדי הדרך (וכן חברי מועדון החמש – אנו יודעים שזו רק אגדה).

• בדרך אל הדגל - מצעד המכוניות הישראליות: אוטוקרס סברה
• בדרך אל הדגל - מצעד המכוניות הישראליות: סוסיתא דור שני

למרות הדעות הקדומות, היא דווקא לא הייתה נתקעת הרבה, אבל המכונית הפשוטה והבסיסית שהתבססה על מכלולים וותיקים של פורד, טריומף ומאוחר יותר הילמן בכל זאת גררה סדרת בדיחות, במיוחד בייחוד בנושאי הגמלים. הפיברגלס אגב, שימש לא רק בסוסיתא של אוטוקרס, אלא גם בדגמי קורבט עד היום, בשל משקלו הנמוך וקשיחותו הרבה.

 סברה: סוסיתא - הגרסא הספורטיבית

הפינה הביזארית של סוסיתא הייתה השקת מכונית הספורט, סברה ספורט, בתערוכת המכוניות הבינלאומית הבין-לאומית בניו יורק של 1961. מאות הזמנות בוצעו במהלך התערוכה עצמה, אם להאמין לדיווחים מאז. הבעיה היא שלאורך שכל שנות הייצור של הסברה, יוצרו משהו כמו 170 יחידות וזהו.