יצחק שובינסקי, שותף-מייסד ומנכ"ל אוטוקרס בשנים 1957-1971, לא היה ראשון יצרני הרכב בישראל. אוטוקרס לא הרכיבה את כמות המכוניות הגדולה ביותר מבין המפעלים המקומיים, ושובינסקי אפילו לא ניהל את אוטוקרס לפרק הזמן הארוך ביותר. על הישגי ייצוא בוודאי אין מה לדבר. ובכל זאת, כשמעלים באוב את דמותה של תעשיית הרכב הישראלית מגיע השם "שובינסקי" מיד לראש הרשימה, לפני אפרים אילין שקדם לו וג'ו בוקסנבאום שהצטרף לתעשייה אחריו.
הסיבה לכך ברורה: שובינסקי - יותר מכל אדם אחר, וממש כמו סוסיתא וסברה שיצאו משערי מפעליו - מזוהה עם המכונית הישראלית. עממיות, שאפתניות, נאיביות, נושא לבדיחות על חשבונן: כאלו היו המכוניות של שובינסקי, וכזה היה גם האיש.
שובינסקי, סוחר חיפני יליד פולין 1914, הגיע לעסקי המכוניות כמעט במקרה. בחיפה של שנות החמישים הייתה החברה של אילין, קייזר פרייזר לישראל בע"מ, אחד המפעלים הפרטיים הגדולים והחשובים. עבור שובינסקי, כרטיס הכניסה לתעשיית הרכב נמצא ממש מתחת לאף, בסדנה חיפנית קטנה להרכבת "טוקטוקים", שהעסיקה 17 עובדים. שובינסקי נתבקש להיכנס כשותף, ודרבן את רילאינט, ספק הערכות הבריטי, לפתח עבורו מסחרית קלה עם ארבעה גלגלים, שאת המרכב שלה אפשר לייצר בשיטה פרימיטיבית במיוחד, באמצעות מריחת שרף פוליאסטר על גבי תבניות עץ. הידע והטכנולוגיה יובאו במלואם, אבל הם פותחו בלעדית עבור אוטוקרס, והוא עקף בכך חלקית את סוגיית התלות בספק חיצוני.
יצחק שובינסקי מאחורי ההגה של סברה
אלא שעד אוקטובר 1960 הגבילה הממשלה את הצריכה המקומית של המכוניות הפרטיות ומלבד זה, חייבה גם את אוטוקרס לייצא (שני שלישים ב- 1959). במהלך המשלב תעוזה וחוצפה במידה שווה הקים שובינסקי רשתות הפצה בצפון אמריקה, וקיווה למכור שם את תוצרתו. זה לא כל כך הצליח, אבל אוטוקרס נהייתה עובדה. ההמשך היה מופרך לא פחות. ב- 1961 הגיחה לאוויר העולם סברה ספורט, מתחרה דלת אמצעים מבית הייצור של טובי היצרנים הבריטים. כמו במקרים רבים לאורך ההיסטוריה המשותפת של שובינסקי ואוטוקרס, המרחק בין ההצהרות למציאות היה גדול מאוד: מאות ההזמנות לסברה הפתוחה טבעו כנראה בדרך מניו יורק לחיפה, ואת עשרות המכוניות הראשונות יצרה בכלל רילאינט, בקבלנות משנה, עבור אוטוקרס. ב- 1964 עשה שובינסקי צעד גדול נוסף. הוא הצליח לעניין את ליילנד, אז כבר בארץ עם מפעל להרכבת שלדות משאיות ואוטובוסים באשדוד, בהקמת מפעל הרכבה בשותפות אתו. ההסכם נחתם בתחילת 1965, ונדמה היה שאוטוקרס עלתה על דרך המלך, או לפחות נהייתה שלוחה של יצרן בין-לאומי מכובד, אבל גם כאן אפסו התקוות במהרה. הביורוקרטיה הממשלתית, מלאי ערכות פורד במחסנים, עקשנות הישראלים והמיתון של ערב מלחמת ששת הימים ייאשו והרתיחו את הנהלת ליילנד. לא סייעו גם העובדה שהקהל בארץ לא ראה מעולם במוצרי אוטוקרס יותר מתשובה זולה (ואמינה) לרכב מסחרי קל והאיכות הירודה של המכללים האוטומוטיביים של טריומף.
סוסיתא קוביה, דור ראשון
לאחר שנמכרה הינו היפנית לטויוטה ויצאה משוק הרכב הפרטי, וסטודיבייקר פשטה את הרגל, ביקש אפרים אילין למכור את מפעלו. במרץ 1969 נכנע שובינסקי ללחץ שהפעילה עליו הממשלה, ורכש את המפעל המיושן והגדול בנשר תמורת שני מיליון וחצי דולר. בינתיים ראו שותפיו של שובינסקי בארץ, כור הכול-יכולה והחברה המרכזית להשקעות, שורה של נורות מנצנצות באדום בוהק באוטוקרס ובאופן ניהולה. באמצע 1970 מכרו לשובינסקי ולבריטים את חלקם באוטוקרס, וחצי שנה מאוחר יותר ויתרו גם על ליילנד אשדוד. שובינסקי היה מאז בעל המניות העיקרי והמנכ"ל במפעלים בטירת כרמל, בנשר ובאשדוד. זה היה כנראה יותר מדי. באוקטובר 1971 פשטה אוטוקרס את הרגל, ושובינסקי הלך הביתה. ב- 22 בנובמבר שלחה הנהלת בריטיש ליילנד מכתב לקוני לאוטוקרס, ובו הודיעה על הפעלת סעיף 19 (1) לחוזה ביניהן: סיום החוזה במקרה של מינוי כונס נכסים. סדרת כתבות ב"הארץ" בתחילת אותה שנה, בכותרת "אלף לילה ולילנד", וחקירה אגרסיבית של ועדת הכלכלה של הכנסת, מיד לאחר פשיטת הרגל, הציגו את אוטוקרס כחברה כושלת, שניהולה היה תמוה. פורסמה רשימה של אי-סדרים כספיים ורשימה ארוכה עוד יותר של מקבלי הטבות.
בפיליטון חריף שם אפרים קישון את הדברים הבאים בפיו של יחזקאל, הפקיד האולטימטיבי שלו: "שולטהייס קיבל משהו?", נשאל יחזקאל, וענה: "ומה? הוציא משובינסקי הנחת חורף מיוחדת בסך של 17,350 על כרמל דוכס, כשהמכונית עצמה עולה 14,200 בלבד".
רום כרמל. המכונית הישראלית האמתית הראשונה והאחרונה
שובינסקי, שהשכיל לשמור על קשרים טובים עם שותפי עבר, עבר לייבוא רילאינט, וכשגם זה לא הלך, ניסה את הגרסה הטורקית לאוטוקרס, אוטוסן. בסוף יולי 1981 היה לשובינסקי התקף לב מאחורי ההגה של הרילאינט קיטן העשויה פיברגלס שנהג בה, והוא נפטר. באותו חודש בדיוק ירדה מקווי ההרכבה של מפעל החלומות שלו בטירת כרמל המכונית האחרונה לשושלת אוטוקרס, רום כרמל – המכונית הישראלית האמתית הראשונה והאחרונה.
